Le Débarquement vécu à 10 kilomètres à l'est de Cherbourg

גברת להקופרה

Madame Lecoffre

הפלישה כפי שחוו אותה 10 קילומטר מזרחית לשרבורג Cherbourg))

גברת להקופרה סיפרה בשנת 1979 כיצד היא חוותה את פלישת בעלות הברית בנורמנדי.

היא גורשה מביתה על ידי הגרמנים במאי 1944. נודע לה ולארוסה על תחילת המבצע על ידי מגדלי בהמות מסנט מר אגליז (Sainte-Mère-Eglise) אותם פגשו ביריד בוולוניה .(Valognes ) בעקבות הערה שהגרמנים יפסידו הבחורה הצעירה נעצרה ונלקחה לכלא בשרבורג Cherbourg)) בו היא "בילתה" לילה במעצר. בדרך חזרה היא הייתה עדה להתקדמות הכוחות האמריקאיים לעבר שרבורג. קרב עז התנהל באזור של שדות מוקפים גדר חיה. הצבא האמריקאי הופתע מהגנה גרמנית מאורגנת היטב ונחושה להגן בכל מחיר על נמל שרבורג. להלן עדותה:

מתחילת שנות ה40, גדודים גרמניים התמקמו חלקית באחוזה בה התגוררנו אמי, סבי ואנוכי. ב18 במאי 1944 גדודי הארטילריה הגרמניים השתלטו לגמרי על האחוזה ותוך 24 שעות גורשנו מהמגורים שעוד נותרו ברשותנו בחווה.

נודע לנו על הפלישה על ידי ארוסי שבא למכור פרה ביריד בוולוניה. העסקה נסגרה במהירות כיון שמגדלי הבהמות סיפרו על חיילים שצנחו וכהוכחה לכך הציגו חגורות וחלקי מצנחים. אחדים מהם דיווחו על כך באכסניה שעלתה באש כעבור שעתיים.

ימים אחדים היינו ללא חדשות כי לא הייתה לנו אפשרות לשמוע את ה BBC. לאחר מכן, בכפר
לה גלסרי Glacerie) La) הגרמנים החרימו סוסים, עגלות ונהגיהן להובלת תחמושת למונטבורג Montebourg)). ארוסי התייצב בעגלה קלה רתומה לסוס. הוא הצליח לפרוק את המטען ולחזור עם שכן בזכות העגלה הקלה והבלבול ששרר במקום. בדרך חזרה ראו את וולוניה (Valognes) עולה בלהבות.

הצלחנו לשמור לנו בהמות אחדות בשדות המרוחקים ביותר מהחווה, בפרט באחד הפרדסים. בטיסה נמוכה הפציץ מטוס אחד את מגדל המים הקרוב ואת סוסי הגדוד שרעו בשדות הסמוכים לאורוות. למחרת חייל הפרשים התמקם בפרדס, שדה המרעה של הפרות שלנו, בצל עצי התפוחים.

אמי ואני הלכנו לחווה כדי לדרוש את זכותנו על המקום. החווה הפכה למחנה עורפי. מסביב קילומטרים של גדר תיל, שוחות, תעלות ושל העמודים המפורסמים נגד הצנחת חיילים שינו לגמרי את מראה המקום¹.

מחסומי תיל² הגנו על הכניסות. התשובה היחידה לטענותינו:"זאת מלחמה!". על כך עניתי: "לא לזמן רב, האנגלים בוולוניה!" (עדין לא ידענו על האמריקנים).

יצאנו בראש מורם אך מיד השיגו אותנו שני זקיפים וכלאו אותנו במרתף יין שם חיכינו פרק זמן שנראה לנו ארוך ורווי דאגה וחוסר וודאות. יש לציין שהכובשים האחרונים היוו גדוד מוזר: וטרינר ורב סמל הקפידו על מסגרת נוקשה והצטיינו בלהיטותם. בסופו של דבר, בערב, לקחו אותנו במכונית לכלא שליד הים (קבקבים לרגלינו וחבל פרות כרוך על ידינו!) שם קיבל אותנו שומר זקן, לצידו קבוצה של צעירים, חברי "תנועת הנוער ההיטלראית" ששיחקו על מיטתם עם חתלתולים. החקירה שלנו הייתה בעיניהם "ספור טוב" אך בכל זאת הובילו אותנו תחת ליווי לצינוק ללא אריחים, מצויד בסורגים חזקים, בדרגש ו...בקופסת חמאה גדולה ריקה לצרכים דחופים.

פעמיים שיחק לנו המזל: הפוגה מהפגזות שלילה לילה כתשו את מחסני הנשק ואת הכפרים מסביב ובעיקר העובדה שלא הייתה שום אפשרות להעביר אותנו לכלא" בסנט לו"Saint-Lô) )שם היינו עלולות למצוא עצמנו תחת הריסות כמו רבים מתושבי שרבורג³. אחד הזיכרונות הבלתי נשכחים מהלילה בכלא: השיעול הקורע את חזהו של אסיר שכן.

בבוקר נתנו לנו קפה וחלב ושיחררו אותנו (כנראה הכבדנו עליהם!). מיד רצנו לשתות את כוס הקפה עם חברה שגרה בקצה השני של העיר. למרבה הצער זאת הייתה פגישתנו האחרונה. ההפגזות על שכונת ואל דה סר (Val-de-Saire)פגעו בה ובדר׳ דסלנד ) Deslandes) הרופא המוערך כל כך על ידי תושבי שרבורג.

הגענו בשלום הביתה אחרי הליכה לא נוחה (10 קילומטר ברגל בקבקבים). החלטנו להתרחק מהסביבה

ומצאנו מקלט בלה גלסרי (La Glacerie).

אחרי ימים אחדים חזרה שיירה שנשארה ליד מונטבורג (Montebourg), מובסת וחפוית ראש והסתתרה מתחת לעצים הגבוהים בחווה של הורי בעלי. למחרת "זכינו" בגללה להפגזת ארטילריה קטלנית. הכפר לה גלסרי נהרס ברובו בהפצצה מן האוויר⁴. באותו בוקר היו קורבנות רבים בכל הכפר. אנחנו ברחנו ליערות הקרובים. האמריקנים הוציאו אותנו משם והעבירו אותנו ללה תייל Le Theil)) רחוק מאזור הקרבות על שרבורג. הם ציפו לניצחון חייל המצב שלהם שהגן על שרבורג אך התברר שהוא נכנע. הקרבות באזורים הסמוכים היו לעיתים קרובות אלימים מאוד.

אחרי שהכל נרגע חזרנו לאחוזה. התברר לנו שהאויב הגן היטב על עמדתו לפני שנכנע. ברפת, אלונקות מוכתמות בדם ומדים קרועים העידו על כך. ערמות של תחמושת היו מונחות סביב גדרות התיל במקום בו האמריקנים פרקו את האויב מנשקו. הם פינו את המקום, קברו בשוחות את הסוסים המתים ולעיתים גם בני אדם. אנחנו דיווחנו על הגופות שנשארו במקום (פחות נעדרים מידע ודאי עדיף למשפחותיהם), אחד מהם גילינו בתעלה כשזרועו בצבצה החוצה.

חזרה הביתה, עצב גדול: מבית המשפחה נותרו רק 4 קירות. האויב שרף את החוות שכבש אחרי הפינוי. הצוות הממונה על הריסת הבתים לפני בנייתם מחדש גילה קן תחמושת מוכן לפיצוץ למקרה שהבית יישאר שלם כשנחזור. אבל האבידות החומריות נותרו אך ורק זיכרון מצער כאשר כולם חזרו בחיים אחרי המלחמה.

זיכרונות מהמלחמה :

מהכביש הצופה לים, מראה המזח שחור מאוניות הפלישה, שדותינו שהפכו למחנות מעבר של חיילי בנות הברית, הכבישים שתנועת המשאיות הרבות הפכה לביצות בהן שקעו מכוניותינו עד הסרן, הידיעות אמיתיות או שקריות, התקשורת הבלתי אפשרית, השלום והמפגשים המחודשים.

.

הטקסט ערוך, מוצג ומבואר על ידי אטיאן מרי-אורלאש ( Etienne Marie-Orléach)

תרגום מצרפתית לעברית על ידי ג׳וליאט מאימראן

• 1 הבחורה מתייחסת כאן ל"אספרגוסים של רומל". שם זה "אספרגוסים של רומל" או" אספרגוסים לרומל" ניתן על ידי האוכלוסייה המקומית שנדרשה על ידי הרשויות הגרמניות לתקוע יתדות באזורים העלולים לשמש מסלולי נחיתה למטוסי בנות הברית.
• 2 מוטות ברזל (או עץ) מוצלבים , מלאים תיל ודוקרנים, משמשים למניעת מעבר כלי רכב.
• 3 בקשר להפגזות בסנט לו יש לפנות לעדוית של Julien Le Bas ושל Jean Roger. הכלא ניצל בהפגזות הראשונות שנחתו על העיר בבוקר ובערב של ה6 ביוני 1944. בלילה פגעו בכלא 2 פצצות שהעלו באש את כל המבנה. 70 אסירים מצאו שם את מותם.
• 4 בהגנה על דרך הגישה לשרבורג הכפר לה גלסרי והסוללה הגרמנית ספגו מתקפות רבות. רק ב 24 ביוני 1944 שוחררה העיר אחרי קרבות עזים.