"תבקש מהם 2 פראנק"

ג′ול קאמלוט ( Jules Carmelot )

"תבקש מהם 2 פראנק"¹

למעשה אירועי ה6 ביוני 1944 התחילו בשבילי ב 5 ליני בערך בשעה 20.

רעש מנוע,אני מרים את ראשי ומבחין במטוס קרב שטס יחסית נמוך ונעלם. אני אומר לעצמי, הספיטפייר² הזה די "חצוף"³.

בת דודתו של אבי שגרה במקום נידח באיבטו–בוקז׳ ( Yvetot-Bocage ) לה לנד דה מייר (La Lande des Millières), הסתירה אותי מאז היותי בן 18 תמורת דמי מחיה. לולא זה הגרמנים היו לוקחים אותי ל STO (שרות עבודה חובה) ומשם לגרמניה. כמובן בשחרור לא נשארה לי פרוטה.

ב 5 ביוני בערב, כרגיל, ארוחת ערב ולמיטה. שמעתי את השעון מצלצל חצות ורעש רחוק שונה מזה שבלילות האחרים. בערך ב 2 לפנות בוקר נשמע רעש כבד הדומה לזה של מנועי המטוסים המפגיזים שהשמידו את רמפות השיגור של .V1

קמתי, הסתכלתי מבעד לחלון והבחנתי במטוס עולה בלהבות ונופל ארצה. לאחר מכן נראו צלליות מטוסים שכאילו גוררים אחריהם מטוסים נוספים וכל זה על רקע הבזקים. הירי היה רציני. כל זה נמשך כשעתיים. ללא הרף נשמעו שריקות הפגזים שנפלו בכל מקום וזרעו פאניקה בקרב גדודי האויב. לאחר מכן ראינו צנחנים צונחים בפיזור גדול. סוף סוף עלה השחר ונותר רק רעש כבד, עמום ורחוק.

בבוקר הגיעו הפליטים הראשונים וביניהם ראיתי לראשונה את אשתי לעתיד. ביתה נפגע מפגז במהלך הלילה. תוך יומיים הגיעו כעשרים פליטים. בעיה ראשונה: אספקה. מלבד חלב וקמח לא היה כמעט כלום, אבל הסתדרנו. כדי שיהיה לנו חלב נהגנו ללכת לחלוב את הפרות בערב. יחד עם בת המשפחה ובת דודתה (אשתי לעתיד) חצינו שדה בשביל די ניסתר. בהלוך הכל עבר בשלום. בחזור נתקלנו פנים אל פנים בשני גרמנים חמושים היטב. גם הם חיפשו חלב. הם כיוונו אלי את נשקם ודרשו חלב. בלית ברירה מילאתי את כליהם. גברת M.H, שהייתה קמצנית מאוד, אמרה לי, תבקש מהם שני פרנק. אני מבטיח לכם שלא היה מקום לבדיחות! אמרתי לה, אני אתן לך את הכסף. כשחזרנו לחווה היורשת העשירה הזאת לקחה ממני את הכסף שהציל אותי מוות, אני היתום.

הצבא האמריקני התקרב לאט לאט. גרמנים אחדים הובילו שניים או שלשה שבויים (שבויי מלחמה).

במשך השבועיים שקדמו לשחרור ראיתי את מונטבורג (Montebourg) עולה בלהבות ואת חורבן ולוניה (Valognes) - ⁴.

הצלחתי לחזור לשרבורג (Cherbourg) אחרי תלאות רבות. גיליתי שביתי נהרס למחצה ונשדד (בידי מי?)⁵ . הייתי כמעט בן 20. האפוטרופסית שלי חתמה על האישור שאיפשר לי להתגייס לצבא. ב1946 השתחררתי מהחטיבה "ריין ודנובה"⁶(Rhin et Danube), וכל זה בשביל מה?

סיפור אחד מתוך רבים!

סיפור ארור!

• 1 על מנת להתחמק משרות עבודה חובה ( S.T.O) ז`ול קרמלוט עזב את העיר שרבורג(Cherbourg) והסתתר בחווה משפחתית מבודדת הנמצאת ברשות המקומית איבטו בוקז` (Yvetot Bocage) שבצפון- קוטנטן (Nord-Cotentin) קילומטרים ספורים מואלוניה . (Valognes) כך נכח הבחור הצעיר בגיחות הרצופות של המטוסים שרמזו על הפלישה המתקרבת. בבוקר ה 5 ביוני נהרו הפליטים הראשונים לחווה בחיפוש אחר מזון וביטחון. עדות קצרה זו נכתבה בשנת 1983 וניתן למצוא אותה בארכיון הממוריאל של קאן (Mémorial de Caen) תחת הסימןTE393 . הכותרת "תבקש מהם 2 פרנק" ניתנה על ידינו.
• 2 מטוס קרב בריטי.
• 3 חשוב לציין שהמספר אינו משתמש בנקודותיים ובגרשיים לציון דיבור ישיר. לעומת זאת הוא משתמש ב 2 פסיקים כדי לסמן תחילתה וסופה של מובאה.
• 4 בדרך לשרבורג (Cherbourg), לעיירה מונטבורג (Montebourg) היה תפקיד חשוב בקרב שאיפשר לבנות הברית להגיע לנורד-קונטנטין (Nord-Contentin). מספר הפגזות ניחתו על העיירה בעיקר ב 12 ,8,10 ביוני. פצצות זרחן ופגזים של תותחים כבדים הפכו את מוטבורג למדורה אחת גדולה. חלק מהתושבים מצאו מקלט במנזר אך רבים נטשו את המרתפים וברחו מהמקום. ב6,7,8 ביוני שלוש הפגזות החריבו את ולוניה(Valognes) ," הוורסיי הקטן של נורמנדי". חמדות העיר הפכו עפר. קרוב ל 300 תושבים מצאו שם את מותם.
• 5 השאלה אופיינית למציאות של מהלך הקרב בנומנדי (Normandie). כוחות הכיבוש בזזו משאבים רבים על אדמת צרפת: מוצרי מזון, אמצעי תחבורה וחפצים יקרים. הגרמנים אינם היחידים המואשמים בביזה. לפי עדויות תושבי באס נורמן (Bas Normands) צרפתים וחיילים מבנות הברית היו שותפים למעשים אלה וגרמו עוול לתושבים המקומיים המבוהלים.
• 6 6 שם זה ניתן לחטיבה הצרפתית הראשונה(1^re armee francaise) תחת פיקודו של הגנרל דה לאטרה דה טסיני Lattre de Tassigny) De). חטיבה זו כללה אלמנטים שהוצבו בצפון אפריקה והשתייכה לחטיבה הוותיקה של שביתת הנשק ( זו של וישי). אחרי שהשתתפה בלחימה באיטליה ובפלישה לפרובנס (Provence) חטיבה זו גייסה צעירים צרפתים רבים שביקשו להלחם לצד בנות הברית.